החלטה בתיק ע"פ 7746/13

           בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל על המשיב בבית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופטים ר' לורך, צ' דותן וע' וינברג-נוטוביץ) בתפ"ח 264-12-11. בגזר הדין הוטלו על המשיב 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על-תנאי, וצו מבחן למשך שנתיים. כמו כן חוייב המשיב בפיצוי כספי למתלוננת.

רקע עובדתי

1.             המשיב, קטין בעת ביצוע העבירות, הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק).

2.        במהלך שנת 2010 הכירה ר', ילדה בת 12 וחצי בעת ההיא, את המשיב, שהיה אז בן 16 ורבע, בשכונת מגוריה, דרך חבר משותף. המשיב ור' התכתבו ברשת החברתית פייסבוק, ובמהלך ההתכתבות נהג המשיב לשלוח לר' הודעות בעלות אופי מיני. בין היתר, שאל אותה האם יש לה חבר, האם התנשקה בעבר והאם קיימה יחסי מין. המשיב ניסה לשכנע את ר' לקיים עמו יחסי מין וטען כי היא "מתנהגת כמו ילדה קטנה" וכי "כולם עושים את זה", אולם ר' סירבה להצעותיו.

3.        על-פי האישום הראשון, במהלך חודש יולי 2010, ירדה ר' מביתה בשעות הערב, על-מנת לטייל עם כלב4. המשיב, אשר שהה בקרבת מקום, קרא לר' אל מאחורי משאית, בבקשה שתסייע לו לחפש אחר צמיד שאבד לו. ר' נאותה לעזור לו וניגשה אליו. המשיב דחף את ר' על המשאית, החל לנשק אותה על פיה, וניסה לפתוח את כפתור מכנסיה. ר' התנגדה וביקשה מהמשיב להניח לה. המשיב התעלם מתחינותיה של ר', פתח את מכנסיו, אחז בידה בכוח והניח את ידה, חרף התנגדותה, על איבר מינו. לאחר מכן, הסיר המשיב את חולצתה של ר' ופתח את חזייתה, החל לנשק אותה בצווארה ובחזה, למששו וללקקו. ר' התנגדה ובכתה, אולם המשיב אמר לה "תפסיקי לבכות כמו ילדה קטנה, את רוצה את זה". חרף בכיה והתנגדותה, הוריד המשיב את מכנסיה של ר' והכניס את ידו אל מתחת תחתוניה, כשאצבעו באיבר מינה, תוך שהוא מסב לה כאב. ר' נאבקה עם המשיב עד אשר הצליחה להחלץ מאחיזתו ונמלטה לגן שעשועים סמוך. בשל המעשה המיני שביצע בה המשיב, נקלעה ר' למצב נפשי קשה.  ביום 10.11.2010 בלעה 3 כדורי משככי כאבים, ונזקקה לטיפול פסיכולוגי.

4.        על-פי האישום השני, בהמשך למעשים נשוא האישום הראשון, בחלוף שנה בקירוב, ביקש המשיב מספר פעמים מר' להיפגש עמו על-מנת לשוחח, אך ר' דחתה את בקשותיו. ביום 8.6.2011, כשר' הייתה כבת 13 וחצי, ביקש המשיב שוב, באמצעות המחשב, להיפגש עמה מתחת לביתה. ר', אשר סברה כי בכוונת המשיב לבקש ממנה סליחה בשל מעשיו נשוא האישום הראשון, נאותה להיפגש עמו כפי בקשתו. משהגיעה ר', תפס המשיב את מותניה בידיו והצמיד את גופו לגופה בכוח, תוך שהיא מנסה להחלץ מאחיזתו. המשיב נישק את ר' על פיה בניגוד לרצונה ולמרות שצעקה "לא, לא". בהמשך, משהצליחה להחלץ מאחיזתו, היכה המשיב את ר' באמצעות מרפקו, באופן שגרם לה ליפול על שיחים בקרבת מקום. ר' קמה וברחה מהמשיב אל תוך ביתה.

עיקרי גזר הדין, הערעור, הבקשה לעיכוב ביצוע והתגובה

5.        בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשיו של המערער. בית המשפט ציין את הנסיבות המחמירות, את ההיכרות המוקדמת של המשיב עם ר', את ההודעות בעלות האופי המיני ששלח אליה, את ניסיונותיו לשדלה לקיים עמו יחסי מין, את פער הגילאים, את העורמה והתחבולה שבהם ביצע את מעשיו, את השימוש בכוח ואת הברוטאליות. ר' נפגעה קשות, אובחנה כסובלת מדכאון קשה, חרדות ובלבול, ותזדקק לעוד שנים רבות של טיפול וליווי מקצועי. מנגד התחשב בית המשפט המחוזי בלקיחת האחריות מצדו של המשיב, בהיותו קטין, בחוויית המעצר הקשה, בחרטה הכנה, בהרתמותו לטיפול בהתמדה וברצינות, בסיכויי השיקום הטובים, ובנסיבות אישיות נוספות. בית המשפט המחוזי מצא כי האיזון הנכון בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס השיקומי הוא בענישה בדרך של מאסר בעבודות שירות ועונשים נלווים.

6.        המבקשת הגישה ערעור על גזר הדין, משום שלטעמה העונש שהוטל על המשיב אינו מאזן כראוי בין שיקולי הענישה, לא הולם את חומרת מעשיו, ומשדר מסר מוטעה. מעשיו של המשיב נמצאים ברף חומרה גבוה, נזקיה של ר' הם רבים וקשים, ומאסר בעבודות שירות הוא עונש שאיננו ממין העניין. רק בעונש של מאסר בפועל יהיה כדי לאזן כראוי בין כלל שיקולי הענישה, וזהו העונש ההולם את מעשיו של המשיב, את תוצאותיהם הקשות, ואת המסר המתחייב. המבקשת ביקשה במקביל לעכב את ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות, על מנת שלא לסכל את מטרת הגשת הערעור.

7.        המשיב מתנגד לעיכוב הביצוע. לדבריו, ההליך הפלילי ארך שנתיים בקירוב, בסיומו נקבע מועד לתחילת עונש המאסר בעבודות שירות, והמבקשת מצדה החשתה, לא ביקשה בתום הקראת גזר הדין דבר, הגם שידעה על כוונתה לשקול הגשת ערעור, וכשהמשיב ממשיך לשהות בתנאים מגבילים מחוץ לביתו. המשיב מלין על השתהות המבקשת בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע העונש לבית המשפט המחוזי, ועל רצף של תקלות בהתנהלותה, בכללן, הימנעות ממעקב אחר הודעות הממונה על עבודות השירות, ואחר החלטת בית המשפט המחוזי על מועד תחילת ביצוע עבודות השירות. לטענת המשיב, המשיכה המבקשת בהתנהלותה זו, בהגשת בקשתה הנדונה לבית משפט זה ברגע האחרון. כתוצאה מהתנהלותה, "נתקע" המשיב בהליך הטיפולי, הוא מגיע למרכז הטיפולי בשעות אחר הצהריים, ובשאר שעות היום שוהה ב'מעצר בית' ללא מעש וללא טיפול. לדברי המשיב, פוגעת בו המבקשת ומדלדלת את כוחותיו הנפשיים. הוא נערך לתחילת ביצוע עבודות השירות, והוא רוצה לעשות כן לאלתר.

דיון והכרעה

8.        המבקשת התנהלה לאטה בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה בקשר עם בקשתה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות. אכן, תהליך קבלת ההחלטות אצל המבקשת הוא הדרגתי, אורך זמן רב יותר מאשר אצל הצד שכנגד, וכך מתחייב על מנת לשקול כדבעי את כלל נסיבות העניין, בכללן כמובן את העובדה שמדובר במשיב קטין הנמצא בתהליך שיקומי. ברם, לא הייתה הצדקה להגיש את הבקשה לבית משפט זה ב'דקה ה-90' ממש. הדבר הזה יצר אצל המשיב תקווה שהמבקשת תימנע מהגשת ערעור, כי יחל בביצוע עבודות השירות, וכי יפוג חששו מפני עונש של מאסר בפועל. תקווה, אמרנו, אך לא הסתמכות. היטב ידע המשיב על עמדתה העקרונית של המבקשת שהעונש שהוא ראוי לו, הוא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. מבחינה פורמלית עמדה המבקשת במועדים הקבועים בחוק, ובנסיבות העניין, התנהלותה האיטית אינה מכריעה את הכף. מדיניותו הכללית של בית המשפט היא להעתר לבקשות כגון דא לעיכוב ביצוע עונש מאסר בעבודות שירות, עד להכרעה בערעור על קולת העונש (ראו דנ"פ 1537/12 מדינת ישראל נ' גנני, פסקה 8 (20.5.2012)). המגמה הבסיסית היא שלא לגרום לייתור, הלכה למעשה, של הערעור. התביעה, כמו גם ההגנה, זכאית ליומה בבית משפט שלערעור, לשמיעה אפקטיבית של הטענות. אכן, ישנם שיקולים שיכולים להצדיק חריגה מן הכלל במצבים המתאימים. כשסיכויי הערעור נמוכים, הנטייה היא להימנע מלעכב את ביצוע העונש; ולהפך. גם שיקולי שיקום ושאר שיקולים אינדיבידואליים מובאים במניין, גם שיקול כללי שלא לפגוע פגיעה ממשית באינטרס ראוי להגנה של הנדון (ראו ע"פ 1154/07 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 7 (14.2.2007)); ע"פ 7705/12 מדינת ישראל נ' אליאסי תודיאל, פסקה 4 (29.10.2012)).

9.        המשיב הוא כאמור קטין, נמצא בטיפול ממושך ואינטנסיבי. מהתסקירים שהוגשו בעניינו עולה כי לאורך זמן גילה שינוי בהתייחסותו ובעמדתו באשר לעבירות המין שביצע. המשיב מבטא הבנה עמוקה יותר למידת אחריותו, לפגיעתו בר', ולגבי תפיסתו את מידת הסיכון הנשקף ממנו. חל שיפור ביכולתו לחוש אמפתיה כלפי ר'. בשלב מסוים חלה ירידה בתפקודו במסגרת הטיפולית, אך המשיב "לקח עצמו בידיים" וחזר לתפקוד מלא, תוך קבלת טיפול תרופתי מתאים. ברור שבדחיית תחילת ביצוע עבודות השירות, יש משום אכזבה למשיב, ומתח נוסף על זה שבו הוא שרוי ממילא. על התנהלותה האיטית והמכבידה של המבקשת אמרתי את אשר אמרתי, אך הדברים הללו אינם חזות הכל. ערעורה של המבקשת ראוי להישמע; כאבה של ר' זועק. התסקיר בעניינה מצייר תמונה עגומה. ר' שוב איננה מצטיינת כשהייתה, היא מסתגרת, תפקודיה ירדו במישור הלימודי והחברתי, גם ניסיונות אובדניים עשתה. לזכותו של המשיב יש לזקוף הליך שיקומי ארוך ואופק חיובי. קטינותו נזקפת גם היא לזכותו בהקשר הנדון. ואולם, מן הראוי לדון ולהחליט האם עונשו של המשיב הולם את חומרת עבירות המין שביצע, אם לאו. אם באמת ובתמים השתקם המשיב, כי אז אין בחודשים אחדים נוספים עד לשמיעת הערעור, כדי לשים לאל את אשר נעשה. על כל פנים, העיקר הוא כי יש לאפשר דיון והכרעה בכובד ראש בערעור שהגישה המבקשת.

10.      לפיכך החלטתי לעכב את ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות, עד למתן פסק דין בערעור.

           המזכירות תקבע את הדיון בערעור עד למחצית חודש פברואר 2014.

           ניתנה היום, כ"ח בכסלו תשע"ד (01.12.2013).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13077460_O04.doc   עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: